בעולם המוסיקה אין רף. ברם, לא כל דבר הוא איכות (תשאלו את האחיות פיק), ועד כמה שאיכות היא עניין אינדבידואלי,בכל זאת, יש סטנדרטים  שהם בגדר קונצנזוס. אלמנט מאוד עיקרי וחשוב הוא אלמנט ההגשה. יש אינספור שירים שנוצרו מנקודת המבט הגברית על האישה, על העולם, על החיים. אבל מה קורה כשאישה לוקחת שיר שנכתב ובוצע על ידי גבר והופכת אותו לשלה? האם היא מעשירה את השיר ומוסיפה לו פרשנות מעניינת או שהיא הופכת אותו לאחר עד כדי ביטולו? סקירה מהירה מעידה כי לעיתים דווקא הקול הנשי מתעלה, על הגירסא הגברית. אבל לפעמים גם גורע ממנו.

10. long way home- tom waits/ norah jones אם נורה ג'ונס היא השמפניה של השיר הזה, טום וויטס הוא האבסינת. אם היא הקולגייט של השיר, טום וויטס הוא הסיגריה שבוערת למרחקים ארוכים. אם קולה של נורה ג'ונס  מתוח למשעי, מר טום ג'ונס בא עם הקול המפורר וכל האבק שבו ומלמד אותה ואותנו, שרק הוא יכול להגיש לנו את הדרך הזו. הוא, ולא אף אחד אחר.

9. wild horses- rolling stones / sundays מה אפשר לומר על אחד השירים הכי יפים בעולם המוזיקה? 2 דברים בעיקר: הביצוע הכי טוב לשיר שייך למקור. שנית, גם אם ההגשה הנשית של ה- sundays נעימה והרמונית, זו לא באמת המהות של השיר הזה שלא בא לעשות לנו נעים בשום צורה. הוא פשוט בא לשבור לנו את הלב.

8.you don't have to say you love me – elvis/ dusty springfield

להבדיל מנינה סימון ששרה בהמשך העשירייה שכאן, במפוכחות מה, על הנשמה האבודה שכוונותיה טובות, דסטי ספרינגפילד שרה לנו על הנשמה הזו מנקודת מבטה של האישה שתעשה הכל בכדי שהגבר שלה יישאר. כשאלביס שר את השיר הזה אנחנו נכנעים לכריזמה שלו יותר ממה שהוא נכנע לאישה עליה הוא שר. זה אומר משהו, לא?

7.as tears go by – marianne faithfull/ rolling stones כל פעם נדהמת מחדש כשאני שומעת את קול הפעמונים של מריאן פייתפול בשיר הזה , שכתבו עבורה קית' ריצ'ארדס ומיק ג'אגר. גורם לי לתהות איך החיים פיצחו את קוד ההרס העצמי של מי שסובבה על האצבע המטופחת שלה את כולם בשנות השישים, והפכו אותה לאישה המחוספסת בעלת קול החלודה שהיא היום. אישה שהגיעה עד לקרקעית ועלתה ממנה למעלה, כדי לספר. יש שתי גירסאות שלה לשיר- אחת מן העבר ואחת מן השנים האחרונות. מצמרר לשמוע ברצף את שתיהן. ובכל מקרה, מתעלה על הגירסא של ג'אגר אלפי מונים.

6. I don't want to tlak a bout it- everything but the girl/ rod stewart טרייסי ת'ורן היא סוג של אניגמה מוזיקלית: לא שומעים ממנה הרבה אבל כשסוף סוף שומעים, מתקלפים מכל הציניות והמסיכות ומתמכרים. האם זו ההססנות המבוישת בקול הסמיך? אולי. אבל אין ספק שאת הסיבוב הזה מול רוד סטיוארט היא לוקחת בענק. ולו רק בגלל שקשה להעניק פה את הכתר לאדם שזחל, גירגר והתפתל על הבמה בטייטס לבנים ושאל בשיא הרצינות- do you think I'm sexy?

5.losing my religion- anouk/ rem כשבאים לבדוק את הביצוע הנשי מול הגברי בשיר הזה, חייבים לעמוד על נקודה חשובה: השיר הזה נכתב בשנות התשעים. עשור שהיה הרבה יוותר תמים מן העשור הנוכחי. כזה שהנפיק לנו אמנם זוועתונים כמו 'קוקו ג'מבו' ואת המקרנה אך יחד עם זאת גם שירים כמו losing my religion. אנוק פשוט שרה את זה בעשור הלא נכון. כי השיר מתאים יותר לתקופה שבה האדם חיפש משמעות, כשזו עוד לא היתה ציוץ בטוויטר או סלוגן בפייסבוק. וזה משמעותי כי אז, כשמייקל סטייפ הסולן שר לנו על איבוד אמונתו, זו היתה הצהרה. היום לכל היותר היה גורר הרמת גבה או במקרה הפחות טוב, זימון לבית האח הגדול.

4. famous blue raincoat -tori amos/ Leonard cohen לאונרד הו לאונרד, מה לעשות שהכישרון שלך גורם להרבה אנשים לנסות לעשות אותך גם? חלקם מצליחים. הרוב לא, לטעמי. טורי איימוס, שלפעמים אני מאוד אוהבת ולפעמים ממש לא, לוקחת את אחד השירים היפים ביותר של לאונרד כהן והעיבוד שהיא מעניקה לו עמוס מניירות ווקאליות בדיוק באותו המקום שבו לאונרד כהן מוכיח לנו עד כמה, לפעמים, מסובך להגיע לפשוט.

3. Avril Lavigne – Knocking on Heavens Door/bob dylan ביצוע סטרילי וחמוד. כל מה שהשיר הזה לא אמור להיות. עם כל שיר באה אחריות גדולה כלפי המאזינים: לא להגיש לנו 'יפה'. להגיש לנו נכון. מה זה נכון? עניין של הרגשה, אני משערת. הבעייתיות בקאבר הזה, לדעתי, נובעת מכך שהוא נטמע ברקע. אנחנו יכולים לבשל בזמן שאנחנו מאזינים לו, לפתור סודוקו או לאכול קורנפלקס. וזה בדיוק מה שלא אמור לקרות בשיר כזה.

2. don't let me be misunderstood – nina simone/ animals אריק בורדון הסולן של להקת ה-animals, הגיש את השיר מנקודת מבטו של הגבר בעולם, שכל מה שהוא מבקש זה שלא יבינו אותו על הצד הרע שבעניין. הוא בסך הכל גבר, הוא יודע שלא רצה לפגוע בה ועוד מוסיף, שלא התכוון. כי הוא אוהב. ואז מגיעה נינה סימון, הבלק-מאמא של כל המאמות, ושרה כמי שמספרת לנו על מה שהגבר שלה אמר לה. לטעמי הביצוע של נינה סימון חזק יותר. תמיד כשאני שומעת אותה מבצעת את השיר הזה, באופן מיידי עולה בראשי התמונה הבאה: באר אפל בצבעי כרום צהבהבים של ישן, איש ואישה סביב לכל שולחן עגול, עשן סיגריות שיוצר הילות חנק סביב נינה שיושבת מול הפסנתר. מעיפה חצי מבט מנומנם לעבר הקהל שלה ואז, בקול מעושן ומלא בוז, היא מספרת לנו על קלות הדעת הבלתי נסבלת של היקום

1. nothing compares to you- sinead o'connor/ prince

Sinead O'Connor – Nothing Compares 2 U
Uploaded by MovieFanQS. – Music videos, artist interviews, concerts and more.
הניצחון הגורף של הקול הנשי לעומת הגברי. מפתח הלב של השיר הזה הוא דרך האיש ששום איש לא ישווה לו. במקור השיר שייך לפרינס וירצה הזמר הזה או לא, ההגשה שלו תמיד מלווה במיניות, סמויה או בולטת. להבדיל ממנו, נוצרת התחושה ששינייד לא מסתירה מאיתנו שום דבר. היא לא בתהליך של שיכחה כי היא לא תוכל לשכוח אותו לעולם. אבל היא תסתכל לנו ב-זום עמוק אל תוך העיניים והקול שלה ירעד. יישבר. יזעם. וזה הקול האמיתי של השיר הזה. אחד משירי האהבה היפים בביצוע מעלף ובלתי נשכח של מיס אוקונור.[ad]

ויש גם את

• הופעות חו"ל – המדריך למתלבט

• עיצוב ופיתוח: felix007.com
• פרסמו אצלנו
• להיכנס
• RSS